ב"ה

לימודי התורה הם ההולדה העצמית ברחמים העליונים

משה = 345 = הספר = שליה = אל שדי

= אל בקרבי = נעשה אדם בקרבי = 1344

 = 345 =  פרדס העתיק הקדוש

תורה = 611 = ראית = ראי הנשמה = ראי כל עפר

 = ראי כל ספרי = את הרה = את ההר = את עצמי

התורה היא ההולדה העצמית.

התלמוד מונע את ההריון ולכן אין לדה.

גאלה = 39 = לדה

הדברים הקשים בתורה מזמינים, ואף דורשים, מאתנו לראות יותר עמוק ולמצוא את המעינות מתחת לשטח. הפסוקים הקשים בתורה הם הסלעים שעלינו לשבור כדי להפיק מים חיים ומתוקים מהסלע. מציאת מעינות המים החיים בתורה היא עיבוד אדמת הקודש.

התורה מיועדת לעזור לנו להתחזק ולמצוא את הגרסה המרבית של עצמנו  .כשאנו מחפשים את הטוב בתורה הבלתי נראה בשטח, אנו מיטיבים - אנו עורכים את עצמנו! התלמוד לא עושה זאת - רק התנ"ך.

ספר דברים הוא משנה תורה. נ"ך הוא תורה שבעל פה, לא התלמוד.

אם היינו לומדים ועושים תורה כדת משה, העולם היה נראה אחרת לגמרי. היינו גן עדן - בארץ המובטחת, ארץ ישראל האמתית.

טיפה אחת של ארסן בתוך גלון של מים תספיק להרוג. בטח שיש דברים נפלאים בתלמוד. אחרת התמימים לא היו נמשכים אליו. אבל טיפות הארסן בו הן בדיוק כמו הפלואור במים - הן מטמטמות את השכל הישר ואת הלב ומונעות פוריות.

לימוד התלמוד הוא האוננות האסורה.

ב"ה

הזלזול בחומר והעדפת ה"רוחניות" 

הם-הם העבודה הזרה

החומר הוא הבטוי הכי גבוה של אהבה. החומר הוא ההתגלמות וההתגלות הכי גבוהות של הויה. אנחנו חיים בשמי השמים - במרומי המרומים. מי שלא רואה זאת, מי שמעדיף את ה"רוחניות", עדין מרחף ב"ספירות" ועדין תחת השפעת הסילופים של עובדי העבודה הזרה הבבלית. המזלזל בחומר הוא כפוי טובה ודוחה את המתנה הכי יקרה של ה' יתברך. החומר משקף את נשמותינו. אנו רואים בחומר אך ורק את פנימיותנו.

דעו כי גופינו ברמת קדושה לאין ערוך יותר גבוהה מנשמותינו - ותתחילו להתיחס אליהם ולהשתמש בהם בהתאם לקדושתם העליונה!

בעברית נכונה, המילה "חומר" כתובה בחלם, ולא חולם, בלי האות ו.

חמר = 248 = רמ"ח = במדבר = במראה = הוד והדר חי

 = הוד והדר בהוה

ב"ה

תקון דברי רבי עקיבא

"אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים. ואומר: 'מקוה ישראל ה' - מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל." ~ יומא פרק ח' משנה ט'

לכאורה, הדברים נראים נעלים ואף שמחים ומעודדים. אולם, יש מסר שלילי סמוי בדברי רבי עקיבא. הוא אומר לכל ישראל כי אנו טמאים וצריכים טיהור. הוא אומר את הדבר בסמכות וכדברים נתונים ומובנים מאליהם.

ברגע שהמוחין של אדם משוכנע בדבר הוא מושכן שם, באותו מקום.

אם אנחנו מקבלים את הסמכות של רבי עקיבא ללא סייג וללא ספק, הרי אנחנו חייבים לראות את עצמנו כטמאים וזקוקים לטיהור. הדמוי העצמי הזה עוקב אחרינו לכל מקום והמחשבה משקיפה על כל דבר אותו אנחנו רואים. כל מחשבה בה אנו מושכנים חורצת את גורלנו ומכתיבה את מאורעות חיינו.

בל נשכח כי ההכרזה של רבי עקיבא כי בר כוכבא היה המשיח גרמה למלחמה נוראית ולגלות. סבלנו די בגלל רבי עקיבא. יש לנו זכות לתקן את דבריו כדי לתקן את גורלנו – ולכן, נוכל להבין את טעויותיו בהבנה עמוקה ולסלוח לו.

הבה נראה את דברי עקיבא באור החלופים. כך, בעזרת ה', נתקן לא רק את דבריו, אלא את הדמוי העצמי של האומה.

טמא = 50 = מי = דמו = כל = אדמה

= קבוץ + קמץ = 1008 + 1040 = 2048

= במח = בגילה = ביובל

= אלף בית גמל דלת הא וו זין חית טית +

יוד כף למד מם נון סמך עין פא צדי +

קוף ריש שין שין תו = 11,039 = 50

= ידי הויה = אוהבי הויה

מכאן אנו רואים כי המילה טמא היא שמות של כל האותיות באלף-בית; היא אדמה; היא שמות הנקודות קבוץ + קמץ; היא הכל בגשמיות.

טמאים = 660 = סתר = ימים

= כל עמך = כל אדם = כל אב ואם

אנחנו רואים כי המילה טמאים היא כל החילופים לאות נ + האדם או

נ + עמך.

כך, אנחנו רואים כי אנחנו כל האותיות של האלף-בית; אנחנו האדמה; אנחנו הימים. אנחנו מתחילים לראות עד כמה אנחנו נעלים ונשגבים וקדושים.

אבל אנחנו לא מושלמים. זה נכון. איך אפשר להבין את מצבנו הנוכחי באור כל החילופים האומרים דברים אדירים כאלה אודותינו?

הבה, ב"ה, נבין מהי המילה מטהר.

טהר = 214 = ההדר = הדרה

מטהר = 254 = המטר = נדר = כל דר

= אברא כל = הגמור = הגמור

מטהר אתכם = 1275 = 276 = עור

מחילופים אלה אנחנו רואים כי אנחנו, בפשטות, עדין לא גמורים! אנחנו מעשה ידי הויה בבניה.

עלינו להבין את דברי רבי עקיבא לא כאילו אנחנו טמאים וה' צריך לטהר אותנו, אלא אנחנו מעשה ידי ה' יתברך והוא יגמור את העבודה ונהיה שלמים בגשמיות כפי שעלינו על דעת ה' ישתבח שמו בחזונו העליון.

לצערי, רוב התלמוד דורש תיקונים דומים. הגלות שלנו היא פועל יוצא של ההשקפה השלילית של הרבנים. הם, ללא כל ספק, ראו דברים יפים עד מאד. ויש דברים יפים עד מאד בעולמם של לומדי התלמוד. אולם, עלינו להודות כי לא הכל מזהיר ויש הרבה מה לתקן.

אנחנו צריכים להגיע למצב בו כל עיוור רואה את הויה וכל עור המכסה את גופינו משקף את הויה כמראה.

עלינו לצאת מהגלות של השקפת העולם הרבנית ולחזור אל ראיית המצב כפי שמשה רבנו רואה אותם. וזאת החזרה בתשובה האמתית.

התלמוד הבבלי, ואף התלמוד הירושלמי, טעונים עריכה באור החילופים בעיני האהבה העליונה.

האהבה העליונה = 194 = צדק = נולד בארץ
= 1193 = 194

צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְה‍ֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. – ספר דברים ט"ז : כ

ב"ה

תקון עם ישראל הוא התקון האחרון 

כי הוא התקון הכי קשה

בכל מקום ברשימה בו אות סופית כתובה, שם הכוונה היא לערך של האות הסופית.

עין = 780 = פן = עשית = מקום בלב

= עד עולם = ידועים לכל = עריכת יסוד

= נולדים ועד = ועד מלכים

= כלה הצלם

הקהל = 140 = עיני

היהודים = 640 = שמש = עיניך

עין ימין = 1540 = 541 = פן ימין

=  ישראל = להעלות = מראש

עין שמאל = 1151 = פן שמאל

 = 152 = נקב = כל ארץ

עין שמאול = 1157 = וכל ארץ

= 158 = עלץ נקבה = עלץ ירושלים

= 2156 = 158 = עלץ מקום קדוש

עם = 670 = כל תחביר = חברתי כל

= כל כתר = לפניך = לעיניך = עיני לך

= פני לך

עם ישראל = 1211 = 212 = רואה

= האור = ברי = הרבה

ישראל וכל ארץ = 1698 = 699 = סגול + ם

עין ימין ואין שמאל = 2697 = 699

= גופים = גופי שש

הצלם = 725 = כהן = כל העם

= אדם עומד

גמור הצלם = 974 = דעץ = שם מתגלם

= 1973 = 974 = בשם כנסת ישראל

= עין צדק = עשית צדק = תגל ישראל

= תגל אמך

שבת = 702 = בן = בת מכל דור

= הארצות = ברך

תקון וגימור העינים, ולימודי שיתוף הפעולה בין העינים, הם השלב האחרון של הבריאה. מדובר בשלב הכי עדין וקשה של הבריאה. בעולם החברתי שלב זה מתבטא כשיתוף פעולה מלא ושמח בין ישראל וכל עמי הארצות.
אז הצלם, זאת אומרת המקדש, שהוא הגוף בו הויה יכול לשכון בו בשמחה ובנחת, הוא מושלם. אנחנו כבר בשלבים המתקדמים של תקון אדיר ומבורך זה.

ב"ה

מלאכים = מאכלים = אכל* מים

*א‍ֹכֶל

שימו נא לב כי המילים: מלאך, מלאכים, המלאכים, והמלאכים והשם מיכאל מורכבות כולן מאותיות שימוש.

המלאכים הם ההרכבים של חכמה שלומדי תורה שולחים אל הגויים ואל החיות ואל הצמחים. כפי רמת הלימודים, כל הביטויים של המים והאוכל בתבל.

אם היינו לומדים תורה נכונה, כלנו היינו נזונים על ידי אור החכמה. לא היינו צריכים לאכול בעלי חיים, לא היינו צריכים לאכול פירות. גם החיות לא היו צריכים לטרוף או להטרף.

היינו, בשמחה ובנדיבות אדירה, שולחים את הרכבי האותיות של לימודינו אל החיים וכל מין היה נזון גם בגוף וגם במודעות.

מדוע העולם איננו כך? מדוע אנו צמאים ורעבים ואנו צריכים להשיג את מזוננו בדרכים משונות? כי הרבנים חורשים בשדות זרים, בשדות בבל, והפירות שלהם ירודים ומלאי פסולת.

רק מעפר [= מספרי] התורה אנחנו יכולים להרכיב פירות שהם כולם בריאים, טעימים, עסיסיים ומלאי חיים – ללא פסולת ורעלים.

הבה נראה טיפין מחכמת המלאכים. אין שום צורך להתבונן בצרופי שמות מוזרים של מלאכים כמו שהרבנים עושים. מן הסתם, תלמוד תורה נכון מניב מים ואוכל בריאים וטהורים.

הייתי רוצה להראות לכם עוד. אבל הרבה מכם לא שמרו שנת שמיטה ועסקתם בעבודה הזרה הנקראת "פרוזבול". אז לא הייתם מבינים ממילא. הטהורים בחטא "פרוזבול" יוכלו לראות את המעמקים.

כל אות = 457 = זנת = אונת = אוכלת = תאכלו

= הבנת = בנתה = כ + דגש קל

= השולח את המלאכים = 1456 = 457

= אתה פרדס המאכלים = את עולם הפרדס

כל נקדה = 209 = הדר

כל אות כל נקדה = 666 = סום = כל יום

= כל התורה

כל אות וכל נקדה = 672 = האוכלים

= ימים בי = סתר בי

כל אות כל נקדה וכל טעם = 1401 = 402

= בת = מרכא כפולה = עלץ ישעיהו

= קרן ישעיהו

קורא = דגש = גדש = שוא = ששון

= 1306 = 307 = אור מני

עני = 130 = עינ = סע = עלל = קל

ששון עני = 1436 = 437 = דגש קל

= התבל

בששון = 1308 = 309 = שדה

לחם = 638 = חלם = לבו שש

חולם = 644 = ולחם = דמם

בכל פעם אנו רואים את הנקודות חלם או חולם, אנחנו מיצרים לחם לכל חי בששון.

מלאך = 571 = לישראל

מלאכים = 701 = אשת = מים אכל

= כלם תמים = 1700 = 701

המלאכים = 706 = עולם = יוצרת

= פירותי = בדרך = דברך

צורות = 702 = בן = ברך = שבת

= ופירות = קרן הפירות = 1701 = 702

= עלץ מלאכים = קרן מאכלים = עץ למאכלים

מרכיב = 272 = ערב = עבר

= חסד וצדק

מזון = 753 = כל גן = נגן = חזון לב

= הצמחים = נצח אדם = המאכלים אליו

= מגד המאכלים = שבת תמים

= 1752 = 753

מרכיב מזון = 1025 = 26 = הויה
= מרכיב חזון לב

מהאור = 252 = האומר = מהתקון

= 1251 = 252

מרכיב מזון מהאור = 1277 = 278 = אזרע

= זרעתם = זרע תם = קרן זרע

זן = 707 = השבת = און = הצורות = הארצות

= עלץ המלאכים = עלץ המאכלים = חגי פרות

מינים = 710 = האדם מני = קים = קדום

= שדות = שתי

מזין = תורת מין = 1756 = 757 = זמין

מין = 750 = שנת = פעם = מח בן

= גיל השבת = שבת יובל = ברך יבול

שולח = 344 = פרדס = של יד = של דוד

= של הגו = גו שלה

שולח מלאכים = 1045 = 46 = פרדס מאכלים

= תהלים

לו שמרתם את השמיטה ואת היובל, כך העולם הגשמי היה נראה – ועוד הרבה יותר יפה ממה שעיניכם יכולות לראות כי עסקתם בחטא ה"פרוזבול".

זה לא מאוחר מדי להשמיט את החובות כדת וכדין, ככתוב בתורה. כל יום הוא שבת שבתון לרואי נכונה ולמקפידים לשמור את המצוות המשחררות את העניים מסבלם.