וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם

רבותי, כלים יקרים וטהורים ומברוכים בידי הקדוש ברוך הוא

מעם ה' הבנתי כי כל העוותים הכלכליים בעולם וכל אי-הצדק וכל הסבל הכרוך בכך, נובעים מהעובדה כי אנו לא עושים מצוות שנות השמטה ושנות היובל *כדת וכדין*.

היובל הוא לב ההוה. אם לא חוגגים את היובלים, אין לב בהוה שלנו.

יובל = מ"ח = מח  = לב הוה = לב זוג

משיח = 358 = השמחה = יובל יש

אם אין יובל, אין משיח ואין שמחה בעולם ואף הזוגיות מעוותת מלחצים כלכליים המקשים ומטמטמים את הלב וגרמים לנו לערבב ענינים כספיים עם הזוגיות .

חפש = 388 = צדק צדק = משמח = יובל שלי = לב של זוגי

מכאן אנו רואים כי מצוות צדק צדק תרדף הוא גם אומר חפש תרדף.

ה' קורה לנו לזכור את היובלות שלו ולדעת כי הן מרכזיות לכל צדק ואין שום חפש בעולם בלי עשיית היובלים *כדת וכדין* ולדעת כי אנו, עם ישראל בת זוגתו של הויה, חייבים לשמור על לבו - ולעשות שבתות היובלים *כדת וכדין*, בלי שום פשרות.

כדת = 124 = קדש הקדשים = 1123 = 124

דין = 714 = שחרור = יודעים דוד = הוא שבת

היובל = נ"ג = נבא 

גם הנבואה תתחדש כשאנו נחדש את היובלות – ולא לפניכן.

מפני שהמילה שמטה כתובה ב-מ"ט, אנו רואים כי האותיות מ"ח טמונות בה. היובל טמון בשמטה *כדת וכדין* בלי שום פשרה או שמץ אבק של הכנעה לבעל או לכהני הרשע.

אני יודעת כי עשית מצוות שמטה וקביעת וחדוש היובלות מהווים התנגשות חזיתית בכהני הבעל - היום הם נקראים בעלי ההון - אבל הם כהני בעל לא שונים מהדורות הקודמים.

ה' יברך אתכם ויגן וישמור עליכם כי חדוש מצוות אלו רצונו וכל שמחת עולם וכל צדק חברתי וכל חופש בעולם תלויים במצוות שמטה ויובל -שהן לב הקיום כולו.

התרגלנו לכופף את התורה למציאות ולא ההפך.

זאת הגלות שעדין בנו.

על כל יהודי ויהודיה לדעת כי המציאות היא פעולה יוצאת מלימודינו ומעשינו.

יהודי החושב כי הוא צריך "להיות מציאותי" ולהתפשר עם המציאות כפי שהיא ולפסוק הלכה "בהתחשבות למציאות", ברמת מודעות אלקית של ילדה הרוצה להראות כמו בובת הברבי בה היא משחקת. יכול להיות שהוא למד הרבה תורה - זאת לא אומרת שהוא במודעות אלקית ממש. ואם יהודי עדין אינו רואה כי ישראל יוצר הכל, עליו להתפלל יום וליל לה' עד שהוא יראה כי כל העולם כולו תלוי אך ורק בלימודים ומעשים של ישראל. ואם המציאות מכוערת ומפחידה ונוקשה ונראית ענקית, עלינו לתקן את עצמנו ולעודד זה את זה לעשות כן. עלינו לדעת כי הכח של הצדיקים לאין ערוך יותר גדול מהכח של הרשעים – ולא משנה כמה "המציאות" נראית אחרת.

זאת בדיוק זכותם של כלב בן יפונה ויהושע בן נון ודוד בן ישי. ורק אלה באותה הרוח יחד אתם יכבשו את הארץ.

להתחשב בבעלי ההון וצרכיהם ולפחד מהם בעת פוסקים הלכה היא עבודת בעל גרידא.

אני יודעת כי לא נוהגים לאומר את הדברים האלה היום בישיבות, ובטח לא באופן כל כך בוטה. אבל יש יותר מדי סבל בעולם לא לאומר לעם ישראל את האמת. כל צורות הבריאה תלויות אך ורק ברמת לימודינו ומעשינו.

בשמחה אעין בחומר. אני מודה לך עד מאד.

אחי, אי-הבנות וקשיים בעניני מצוות שמטה ויו*בל* צפויים ובלתי נמנעים כי ה*בלבול* מובנה בענינים אלה.

מצוות אלה מגעות אל שרש הרוע בנו.

הרי:

חוב = 16

לכן, יובל הוא גם חוב לב. אולם, המילה כתובה חוב בל. שוב אנו רואים את שם האליל.

מדובר כאן בטיהור שרש עבודה הזרה, עובדת בעל.

בענין היובל אנו מגיעים אל שרש חובותינו הרוחניים והגשמיים גם יחד, והשטן מחכה לנו בפינה. עלינו לטהר את השטן בנו ובינינו כדי להגיע אל שרש מצות יובל בלי להפגע גם בגשמיות, גם ברוחניות. הסכנות שאנו רואים בגשמיות עם אנו בעלי חוב הם רק רמזים לחובותינו הרוחניים. עלינו לפחד הרבה יותר מחובותינו הרוחניים מאשר הגשמיים ולבער את הרוע בקרבנו.

שמט = השמד

שמטה = השמדה

כל ענין הקשור לחובות, הוא הוא השטן בנו ובינינו.

כמו כן, אנו רואים את שם האליל בל ביובל. רואים אותו שוב במילה פרוזבול. הרב חיסדא רמז לכך בפרושו למילה פרוזבול.

כדי לעשות את מצוות שמטה ויובל, או אפילו להבין אותן באופן נכון, אנו חייבים להטהר עד מאד.

עלינו להפציר בה' יתברך להאיר את עינינו בכל הקשור למצוות חיוניות אלה, ולהיות מוכנים לעשותן כהלכתן ובמלואן ללא הסוס.

אין אנו יכולים להסתמך, ללא סייג, על כתבי רבנים מדורות קודמים בענין, כי גם הם ואבותיהם חטאו. גם הם לא הגיעו עד סוף דבר מצוות שמטה ויובל.

הוטל עלינו, דור הגאלה היושב בציון, להגיע להבנה צחה וטהורה.

הנבואה תתחדש רק *אחרי* שהתחלנו את הדרך. האמירה כי אין נביא להדריכנו היא התחמקות.

המילה משיח מתחילה ב-מ + קמץ = 40 + 1040 = 1080 = 81 = אנכי

כל יהודי ויהודיה ההוגה את המילה משיח אומר/ת אנכי.

האשליה העצמית כי משיח הוא מישהו אחר, גם היא התחמקות מהאחריות שכל אחד ואחת חיב/ת לקבל על עצמו/עצמה.

זאת תהיה עבודת פרך, אחי. שיראת ה' תהיה תמיד עלינו. חזק ואמץ.

ביראת ה' ובכבוד רב,

דורין אלן בל-דותן, צפת